info.nb@surmom.co.il
כשמדברים על פונדקאות, מדברים הרבה על ההליכים. על הפן המשפטי, הרפואי, הלוגיסטי. אבל מה שלא מספרים לכם – ומה שאף אחד לא באמת יכול להכין אתכם אליו – זהו המסע הרגשי. הרגעים השקטים של הציפייה, הפחדים שלא מבטאים בקול, והשמחה שאין לה מילים. פונדקאות לגבר יחיד היא לא רק תהליך – אלא מסע שלם של טרנספורמציה אישית, של אומץ, ושל אהבה שעוד לא נולדה, אבל כבר כל כך נוכחת.
ההחלטה: כשהלב יודע
יש רגע שבו העניין הופך מרעיון מעורפל לדבר אמיתי. הרגע שבו הגבר מבין – לא במוח, אלא בלב – שהוא רוצה להיות אבא. שהוא מוכן לעשות את זה לבד אם צריך. שהמשפחה שהוא תמיד רצה לא חייבת להיראות כמו התמונה שהוא דמיין.
הפחדים מגיעים מיד אחרי. האם אני באמת יכול לעשות את זה לבד? מה יגידו אנשים? האם אני אגואיסט? האם אני מספיק טוב? החששות האלה הם נורמליים לחלוטין – כל הורה עתידי חווה אותם, גבר או אישה, רווק או בזוג.
אבל יש גם את הציפייה. התחושה שהחיים עומדים להשתנות בצורה הכי יפה שאפשר. שאדם קטן עומד להגיע לעולם, ושאתם עומדים להיות האבא שלו. התחושה הזו מנצחת את כל הפחדים.
התהליך: המתנה בלתי צפויה
אחרי ההחלטה מתחיל התהליך, והוא רצוף עליות ומורדות שאף אחד לא יכול להכין אתכם אליהן.
יש ימים של תקווה – כשבוחרים תורמת ביצית ורואים את התמונה שלה, כשמקבלים עדכון חיובי מהמרפאה, כשהפונדקאית נבחרת והכל נע קדימה. ברגעים האלה תרגישו שהכל אפשרי.
ויש ימים של ספק. כשההמתנה נמשכת יותר מצפוי, כשיש עיכוב בלתי מתוכנן, כשההליך הרפואי לא מצליח בפעם הראשונה. הימים האלה הם קשים. הם מלמדים אתכם על סבלנות שלא ידעתם שיש לכם.
אי הוודאות היא חלק בלתי נפרד מהתהליך. לא יודעים מתי בדיוק זה יקרה, לא יודעים אם הניסיון הבא יצליח, לא יודעים איך זה יהיה. הלמידה לחיות עם אי הוודאות הזו – ולהאמין בכל זאת – היא אחד האתגרים הגדולים.
ההריון מבחוץ: להיות חלק מלא ממרחק
ואז זה קורה – הפונדקאית נקלטת. זה רשמי. ופתאום אתם אבות, אבל מרחוק.
איך זה מרגיש? קשה לתאר. יש שמחה עצומה, התרגשות שלא ניתן לכלות במילים. אבל יש גם תחושה מוזרה של להיות “בחוץ” – הילד שלכם גדל, אבל אתם לא מרגישים את התנועות, לא רואים את הבטן גדלה כל יום. אתם צריכים לסמוך על מישהי אחרת שתשמור על הילד שלכם.
הקשר עם הפונדקאית הוא ייחודי. היא עושה עבורכם משהו שאי אפשר לתאר בגדלותו – היא נושאת את הילד שלכם. חלק מהגברים מפתחים קשר קרוב, מדברים בקביעות, מתעניינים בכל פרט. אחרים שומרים על מרחק מכבד ומקצועי. אין דרך “נכונה” – יש את הדרך שמתאימה לכם ולה.
העדכונים הופכים לנקודות האור בחיים. כל סקירה, כל תמונה, כל הודעה על תנועה או בעיטה – זה מזכיר לכם שזה קורה, שהילד שלכם גדל, שאתם בדרך להיות אבא.
הלידה: הרגע בו הכל משתנה
ואז מגיע היום הגדול. הלידה.
לחלק מהגברים יש את הפריבילגיה להיות שם, בחדר הלידה. לראות את הילד שלהם מגיח לאוויר העולם. זה רגע שאין כמותו – שמחה מעורבת בדמעות, התרגשות מעורבת בפחד, והרגשה שהעולם פתאום הפך לצבעוני יותר.
לאחרים, מסיבות שונות, הפגישה הראשונה מגיעה כמה שעות או אפילו ימים אחרי. והרגע הזה – כשלראשונה אוחזים את התינוק הקטן הזה בזרועות – הוא הרגע שבו אתם לא עוד “מישהו שעבר תהליך פונדקאות”. אתם אבות.
התינוק הזה הוא שלכם. הוא מסתכל עליכם, נשען עליכם, נרדם בזרועותיכם. וכל הדרך הארוכה, כל הפחדים, כל ההמתנה – כל המסע הזה נראה הגיוני לחלוטין.
החזרה הביתה: התחלה חדשה
החזרה הביתה היא רגע של שמחה וגם של אימה קלה. אתם והתינוק. לבד.
לא כמו הזוגות, שיכולים להתחלף זה עם זה, לתמוך אחד בשני, לחלוק בעומס. אתם זה מה שיש. הבקבוק בלילה – אתם. ההחתלה – אתם. ההרגעה כשהוא בוכה – אתם. השינה המופרעת – אתם.
זה מפחיד? כן. זה קשה? ללא ספק. אבל זה גם יפה בצורה שלא ניתן להסביר במילים. כי כל רגע קטן – כל חיוך ראשון, כל שינה שקטה, כל בקבוק שהסתיים – זהו הישג שלכם. ניצחון קטן. אתם עושים את זה, ואתם עושים את זה טוב.
מערכות התמיכה הופכות קריטיות. משפחה שעוזרת, חברים שמביאים אוכל, קבוצות של אבות יחידים שמבינים אתכם. אף אחד לא צריך לעשות את זה לגמרי לבד.
אבהות יחידנית: המציאות היפה והמורכבת
אז איך זה להיות אבא יחידני לתינוק שנולד מפונדקאות?
האתגרים קיימים. אין ספק. העייפות היא אמיתית. התחושה שאתם צריכים להיות הכל – אבא ואמא – יכולה להיות לא פשוטה. השאלות מאנשים זרים, המבטים, הצורך להסביר – לפעמים זה מעייף.
אבל השמחות? הן גדולות פי כמה. הצחוק הראשון של הילד שלכם, המילה הראשונה (שתהיה “אבא”), הדרך שבה הוא מתקרב אליכם כשהוא זקוק לנחמה. התחושה שאתם יוצרים משפחה משלכם, בדרך שלכם, ושזה בסדר גמור.
לילד הזה לא יחסר דבר. לא אהבה, לא תשומת לב, לא מסירות. יש לו אבא שרצה אותו כל כך, שצלח מסע של חודשים ושנים רק כדי להביא אותו לעולם. יש לו אבא שבחר בו מעל הכל.
המסע האמיתי של הפונדקאות לגברים בישראל
פונדקאות לגברים בישראל היא לא רק סוגיה משפטית או הליך רפואי. זהו מסע אנושי עמוק. מסע של גבר שמחליט שהוא רוצה להיות אבא, שעובר דרך פחדים וספקות, שמחכה ומקווה, ושבסוף מוצא את עצמו מחזיק תינוק קטן ומבין שכל שנייה של המסע הייתה שווה את זה.
זהו לא מסע קל. אבל זהו מסע שמשנה חיים, שמביא למוקד של החיים את הדבר החשוב ביותר – אהבה, משפחה, וקשר שלא ניתן להתיר.
ואם אתם במסע הזה עכשיו, או שוקלים לצאת אליו – דעו שאתם לא לבד. יש קהילה שלמה של גברים שעברו את זה, שמבינים, ומוכנים לתמוך בכם. וכשתחזיקו את הילד שלכם לראשונה, תבינו שכל רגע של המסע הזה היה בדיוק מה שהייתם צריכים.
הערה חשובה: המאמר מתאר חוויות רגשיות כלליות ואינו מהווה ייעוץ רפואי, משפטי או פסיכולוגי. כל החלטה אישית צריכה להתקבל לאחר התייעצות עם אנשי מקצוע מתאימים.
עולם הפונדקאות, הרפואה והמשפט משתנה ומתעדכן מעת לעת, ואנחנו משתדלים לעדכן את כל התוכן שלנו בהתאם. עם זאת, משום שאנחנו עובדים בתחום זה כבר שנים רבות ומפרסמים מאמרים מעודכנים לאותו הזמן, ייתכן שפספסנו משהו. כל ההורים המיועדים עוברים איתנו הדרכות עדכניות המתאימות לתקופה הרלוונטית. אנחנו ממליצים להסתמך על הידע המקצועי של היועצות ומנהלות המסלולים שלנו.
האמור מהווה סקירה כללית של הנושאים הרלוונטיים ואין באמור כדי להוות תחליף לייעוץ רפואי או לייעוץ בתחום הפונדקאות. אין להתבסס על האמור בקבלת החלטות כלשהן וכל מסקנה ו/או פעולה על בסיס הכתוב הינה באחריות הקורא בלבד.
מצאתם טעות באחת הכתבות? נשמח לשמוע.