הורות חדשה בצל הקורונה

עידן שלנו פתח עידן חדש בחיינו   רוני ואפי פריס

בצל הקורונה: במשך 3 שבועות ראיתי את הילד שלי רק בתמונות !

הדרך שלנו אל ההורות היתה רצופת אתגרים. היום , ערב ראש השנה,  חמש שנים בדיוק, לאחר שאיתן שלנו נפטר בעקבו לידה מוקדמת,  אנחנו הורים מאושרים, לליה ועידן, וביחד  מהווים משפחה יפה ושמחה, מלאה באהבה.

אחרי הלידה והמוות של איתן , עברתי לידה שקטה ועוד הריון מחוץ לרחם, והפלות מוקדמות. כבר הייתי בסיכון גבוה להריונות נוספים.  ואז, אפי, האיש שלי, אמר לי: “אני לא יכול להכיל את הפחד הזה לאבד אותך”, והניח על השולחן את המילה פונדקאות, שלבסוף היתה האפשרות האמיתית שהביאה אותנו אל המטרה.

“הסתייגתי מאד. החלום האישי שלי, היה לעשות תיקון ולהביא את ילדנו ממני, מהרחם שלי, מתוכי. אבל, הבנתי שהחלום הגדול מכל הוא להיות שוב הורים, ולהביא אח או אחות לליבי.

“הפונדקאית שלנו, הרתה כבר בנסיון הראשון. מהתאומים שהיו אחד לא שרד.

“בחנוכה האחרון ( 2019) טסנו לגיאורגיה יחד עם ליבי שלנו, כדי להתחיל להיות שותפים להריון שלה.

“לא הייתי מחוברת לכל הרעיון של פונדקאות, כי קיוויתי כל כך לעשות תיקון בעצמי, ולהצליח. לכן,  היה לי קשה כשפגשתי אותה, כשאני עומדת לצידה, צופה  באולטרא סאונד, בהריון שלי , אך שאני עצמי אינני נושאת אותו.  לא הייתי מסוגלת להתחבר אליה. רציתי את התינוק, אך לא רציתי אותה. היא, זו שבעצם העמידה מול פני,  את העובדה החותכת שאני  – לא הצלחתי. חיבקתי אותה. הערכתי את מה שהיא עושה, וחשתי כבוד אליה ועל התרומה  העצומה שלה, לי ולכל משפחתי. אך לא הייתי מסוגלת ליותר מזה.

,ההרגשה מעורבת: ציפיה ופחד מבשורה לא טובה, לאחר כל מה שעברנו. ולכן, עד שלא קיבלתי את עידן לידיים שלי, לא האמנתי שזה אכן קורה.

“ליבי יודעת על מה שקרה לאיתן.  מעת לעת שאלה: “יהיה לנו  תינוק”? תמיד השבנו לה, שאנחנו מקווים מאד שכן, אבל דאגנו שלא להבטיח דבר, והסברנו לה שהריון לפעמים מצליח, ולפעמים לא.

“הלידה נועדה לתאריך 22 ביוני שהוא יום ההולדת שלי !  אבל, אז הגיעה הקורונה. הבנו שלא יהיו טיסות. ובסיוע עצום של אידה בראון וכל חברת “סורמום”,  נכנסנו לרשימת הכניסה לגיאורגיה, שאושרה על ידי משרד הפנים המקומי.

כאן נפרדנו בדמעות. הגענו, ליבי ואני, ישירות לבידוד בעיר זרה, טביליסי. אפי היה מיועד להגיע בחודש מאי.  ליבי עברה תקופת הסתגלות קשה, לבד, רק איתי ובלי החברות.

בשבוע השלישי, הטלפון צילצל,  והתבשרנו שהפונדקאית שלנו עומדת ללדת. בשבוע ה -32  . עידן שלנו נולד במשקל 2 ק”ג. כעבור כמה ימים, התחיל לאכול מבקבוק. בגלל הקורונה, לא התירו לי להיכנס  לבת החולים, ולראות אותו. את הילד שלי ! במשך 3 שבועות ראיתי את הילד שלי רק בתמונות !

את ליבי שלחתי בחזרה לישראל, עם משפחה אחרת שחזרה וליבי התיידדה מאד עימה. זאת, לאחר שכבר ממש התקשתה להיות במרחקים. יומיים לפני שאפי היה אמור להגיע, הגיאורגים סגרו את שערי המדינה בפני ישראלים. ואני, חיכיתי לבד עם עידן כדי לקבל את תעודת הלידה ולחזור  סוף סוף הביתה.

  

המסר לנשים אחרות

הצלחתי להתגבר על הרצון שלי לעשות תיקון לעצמי ולהיות שוב בהריון, ולהבין שהחשוב מכל – לזכות להיות הורים ולחזור הביתה עם תינוק בזרועותינו. הפונדקאות – איפשרה לנו להגשים את החלום.

שיתוף :

מתעניינים בפונדקאות? נשמח אם תשאירו לנו פרטים ונחזור אליכם במהרה...