חוק הפונדקאות – על מה הסערה?

בתום דיון ממושך, אישרה מליאת הכנסת בחודש יולי השנה את תיקון מס’ 2, התשע”ח-2018 לחוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), תשנ”ו-1996, ברוב של 59 תומכים מול 52 מתנגדים. במהלך הדיון, דחתה המליאה את כל ההסתייגויות שהועלו, כולל הסתייגותו של חבר הכנסת אוחנה, אשר ביקש להכליל בחוק זה גם זוגות הומוסקסואלים.

חוק הפונדקאות (זהו השם בו מוכר בציבור הרחב אותו חוק ההסכמים שהזכרנו קודם) נחקק לפני מעל לשני עשורים, ומאז, איפשר לאלפי זוגות הטרוסקסואלים לצעוד אל הגשמת חלומם ולהפוך להורים. אולם, כמו כל חוק ראשוני ובוסרי, גם חוק הפונדקאות המקורי לקה בחסר, שכן הוא נתן מענה אך ורק לזוגות הטרוסקסואלים, והותיר מחוץ לתחולתו את כל מי שאינם מצויים בזוגיות מסוג זה – נשים רווקות / גרושות / אלמנות שאינן מצויות במערכת יחסים וסובלות מבעיה רפואית שאיננה מאפשרת להן להיכנס להיריון או ללדת וזוגות הומוסקסואלים.

האם ועדת מור יוסף תשיג את הפתרון המיוחל?

על רקע זה, גובשה ועדת מור יוסף, הוועדה הציבורית אשר מונתה ע”י מנכ”ל משרד הבריאות ביוני 2010. הוועדה גיבשה ופרסמה את המלצותיה במסמך מפורט, אשר מכיל, בין השאר, את להלן המלצותיה הנוגעות למעמדם האישי של ההורים הזכאים לפונדקאות:

פונדקאות תתאפשר רק לבני זוג שאין להם יותר מילד אחד קודם להליך, וליחיד/ה (בכפוף לאמור להלן) שאין לו/ה ילדים כלל.

הרחבת הזכאים לשימוש בהליך הפונדקאות גם ל:

א. אישה יחידה שיש לה בעיה רפואית המונעת נשיאת הריון.

ב. גבר יחיד – זכאי להליך זה רק במסלול פונדקאות אלטרואיסטי.

כמו כן, ציינה הוועדה במפורש בהמלצותיה:

” אין לראות בהמלצות הוועדה כמהוות היתר או בסיס לפגיעה או לשינוי בדיני הנישואין והגירושין. כמו כן הוועדה בחרה שלא לקבוע עמדה בנושא ההכרה בתאים משפחתיים שאינם מסורתיים.”

יישום המלצות הוועדה בתיקון לחוק

על בסיס המלצות ועדת מור יוסף הוחלט, כי ישנו צורך להרחיב את מעגל הנשים אשר זכאיות להליך פונדקאות בישראל, ולכלול בתוכו גם נשים חסרות בן זוג, אשר סובלות מבעיה רפואית המחייבת אותן בפונדקאות, ובכך, לאפשר לכל אישה לעבור את הליך הפונדקאות בישראל, ללא קשר לשאלת מעמדה האישי. כמו כן, מגביל התיקון בחוק את גילאי ההורים ל-18 עד 54 שנים ואת מספר הילדים הקיים שלהם לשני ילדים משותפים (בניגוד לאחד – בהמלצות הוועדה). לגבי אם יחידנית, מגביל התיקון את הזכות לתהליך הפונדקאות לנשים אשר להן שני ילדים ביולוגיים לכל היותר.

אם אתם חשים ש”חסר” לכם כאן משהו, צדקתם!

זוכרים את הזוגות ההומוסקסואליים אותם השמיט החוק בנוסח הראשון שלו? גם התיקון לחוק המשיך בקו זה והשמיט אותם, כשהוא מאלץ עשרות זוגות הומוסקסואלים להמשיך לחפש את פתרון ההורות שלהם בפונדקאות חו”ל (אשר מייקרת את ההליך באופן ניכר, אבל מהווה הפתרון היחיד עבורם לזכות בתינוק משלהם, בשר מבשרו של לפחות אחד משני בני הזוג!). עלייתן על הבריקדות של האופוזיציה והקהילה (מילולית ומעשית) הייתה צפויה ולא איחרה לבוא – ב-22.07.2018 שביתת המחאה ההמונית, הכוללת הפגנות ומצעדים בכל רחבי הארץ, העלתה את הנושא לכותרות, והביאה אותו גם לידיעתם של הבודדים שלא שמעו רדיו ולא צפו בטלוויזיה בשבוע שלפני כן.

במקביל למחאת הקהילה הלהט”בית עלו עוד כמה ויכוחים נוספים על הפרק, כשהם קשורים במישרין ובעקיפין למחאה, עיתויה ומהותה. למשל, מדוע נבחר דווקא יום התשעה באב כתאריך המחאה, האם מדובר במחאה פוליטית במסווה של מחאה לגיטימית, האם “פונדקאות” אין פירושה, בעצם, ניצול וסחר בגוף הנשים הפונדקאיות ועוד סוגיות מסוגיות שונות, אשר, בסיכומו של דבר, רק הגדילו את החשיפה ואת המודעות למחאה ולסיבותיה.

אז מה יהיה?

טוענים שיהיה טוב.

אבל כעת – ברצינות. ברור למדי כי בראיה מסורתית-דתית, לזוגיות ההומוסקסואלית אין מקום בנוף בעל הצביון היהודי-המסורתי. ברור גם, כי שיקול זה היווה חלק חשוב בהמלצות ועדת מור יוסף, כמו גם בתיקון לחוק. אבל החדשות הטובות הן שדברים מתקדמים. אולי לאט מהרצוי, אבל מתקדמים, ודעות שונות ומתקדמות יותר מתחילות להישמע גם מכיוונה של היהדות המסורתית. כך שסביר להניח כי השינוי המיוחל יגיע במועד כלשהו, וזכותם של זוגות הומוסקסואלים להליך פונדקאות תיראה לכולנו טבעית, בדיוק כמו זכותם של הורים הטרוסקסואלים להרחיב את משפחתם, ושל נשים שאינן בזוגיות לממש את אימהותן.

ומה עד אז?

עד אז, אופציית הפונדקאות בחו”ל מציעה פתרון טוב (גם אם יקר ומורכב מעט יותר) לזוגות וליחידים שעל פי החוק אינם זכאים לפונדקאות בגבולות ישראל. אנחנו יודעים שזה לא מנחם אתכם אם אתם כרגע חשים באי הנוחות של פונדקאות בחו”ל, אבל לא מופרך להניח, שבעקבות הלחצים שמפעילה כיום הקהילה, שעבור הליך הפונדקאות של תינוק הבא שלכם כבר לא תצטרכו לטוס לחו”ל, אלא תוכלו ליהנות מפונדקאות פנים-ישראלית.

אנחנו נשמעים אופטימיים מידי?

לא נותר לנו אלא לקוות לטוב!