אימוץ לעומת פונדקאות

הרצון להיות הורים אינו בהכרח מוסבר, אלא מדובר ברגש עמוק שמניע לפעול ואף גורם לעיתים לעבור מסע ייסורים, וזאת כי תוספת של ילד לתא המשפחתי הינה תוספת מבורכת ומיוחדת, ועל כן אנשים שאינם מצליחים להביא ילדים באופן טבעי, צרכים להכיר מגוון אופציות חלופיות – כי כל ילד הוא עולם ומלואו.

שתי אופציות

חשוב להכיר שאם מבקשים להביא ילד לעולם אך לא מצליחים להיכנס להיריון, או פשוט מדובר בגבר ללא אישה, הרי שיש שתי אופציות אשר עומדות על הפרק:

  1. פונדקאות
  2. אימוץ

מה עדיף, מהן ההשלכות, מהן העלויות, מהו התהליך, מהו פרק הזמן שיש לחכות וכדומה? ובכן במאמר זה נדון בהבדלים חשובים, על מנת שכל אדם יקבל את ההחלטה האישית הנכונה ביותר עבורו, לאחר שהוא בחן את שורת העובדות לעומק.

קהל יעד

ראשית נתחיל מקהל היעד. פה נציין שהליך פונדקאות בארץ מיועד עבור נשים יחידניות ובני זוג סטרייטים אשר נשואים (או שרק ידועים בציבור), כאשר אם מבקשים לעבור את ההליך בחו”ל, הרי שאז גם יחידניים וגם בני זוג חד מיניים יכולים להרוויח מההליך. מכאן שפונדקאות פונה לכולם, וזאת לעומת הליך האימוץ אשר מתאים רק עבור זוגות סטרייטים נשואים, אשר גרים ביחד לפחות כשנתיים.

גיל

ציינו קהל יעד ועל כן נחדד את התמונה עם ציון טווח הגילאים של קהלי היעד. ובכן ניתן לעבור הליך פונדקאות בארץ, כל עוד מדובר בזוג או אישה אשר מצויים בגיל הפריון, כלומר בכול הנוגע לאשה, עליה להיות מתחת לגיל 54. מבחינת אימוץ, ההפרש בין ההורה לילד המאומץ צריך היות מינימום 18 שנה, והוא אינו יכול להיות גבוה מ-43 שנה, כך שמבחינת גילאים סה”כ מדובר בפרמטר שאינו מוביל להעדפה חד משמעית. עם זאת, יש לקחת בחשבון שגבר יכול לייצר תאי זרע בכל מהלך חייו, ועל כן גם אם מדובר בגבר מבוגר, הוא עדיין יכול להגשים חלום לילד משל עצמו, ולו באמצעות הפריית ביצית, כלומר חשוב לדעת שניתן להשיג כיום תרומת ביצית לצד שירותים של אם פונדקאית.

בירוקרטיה

כאשר מבקשים להביא ילד לעולם, הרצון להגיע לקו הסיום כמה שיותר מהר ממש מהותי, ולו כי מדובר בכמיהה למשפחה. אי לכך, אם נשווה בין הליך פונדקאות לבין הליך של אימוץ, נמצא שללא ספק הליך פונדקאות יותר קצר, לפחות ברוב המקרים. מדוע? ובכן שני המקרים מצריכים לעבור הליך בירוקרטי לא קצר, אך כל עוד מתנהלים בחוכמה, התוצאה בהליך הפונדקאות תהיה הרבה יותר מידית.

בין חצי שנה לחמש שנים

באופן כללי הנתונים מספרים שמרגע היציאה לדרך בתהליך הפונדקאות ועד לרגע קבלת האישור, עובר בערך בין חצי שנה לשמונה חודשים (בהם מאתרים את האם הפונדקאית, עורכים מסמכים ועוברים דרך הוועדה), כאשר לאחר מכן יש לחכות שההיריון ייקלט ויעברו תשעה ירחי לידה. לעומת זאת, כאשר הליך אימוץ עומד על הפרק, הרי שהדברים מעט שונים: עבור אימוץ של תינוק בריא (עד גיל שנתיים) יש לחכות בממוצע כחמש שנים. אם מבקשים לאמץ תינוק בעל צרכים מיוחדים, הרי שאז יש לחכות פחות, אך עדיין ייתכן שיחלפו שנתיים מרגע הגשת הבקשה. עם זאת, אם מבקשים לאמץ תינוק מארץ זרה, הרי שההליך הרבה יותר קצר – עשוי להסתכם בחצי שנה.

גנטיקה

לצד הצורך הבסיסי בילד משלנו, כך גם הרצון שהילד יחזיק בשק גנים זהה לשלנו מהותי. אי לכך יש לקחת בחשבון שבכול הנוגע לאימוץ יש לוותר על כך מראש, אך כאשר פונים להליך פונדקאות, הרי שניתן ליהנות מתינוק שמחזיק בגנים משותפים (כאשר הזוג תורם הן ביצית והן זרע), ולעיתים ניתן לקבל תרומת ביצית ולהפרות אותה בזרע של הגבר, כך שלפחות חלק מהגנים זהים, ולכך ישנה השפעה עצומה לא רק בממד הרגשי, אלא גם בממד הבריאותי, ולו כי גנטיקה משותפת עשויה להוות חבל הצלה חשוב ביותר עבור מגוון סיטואציות בריאותיות.

חלק מהתהליך

הליך קבלת ילד למשפחה הנו הליך מאוד רגשי, אליו ניתן להתרגל במשך כתשעה חודשים. אי לכך, יש להעריך את הליך הפונדקאות בו ההורים המיועדים זוכים להכיר מראש את האם הפונדקאית, ללוות אותה לכל אורך התהליך, להיות חלק מתהליך קבלת ההחלטות ואף לקבל את פניו של התינוק בדקות הראשונות באוויר העולם. מכאן שהתהליך הרבה יותר שלם ומתאפשר חיבור הרבה יותר גדול, לעומת המצב בו מודיעים מהיום להיום על תינוק/ ילד שניתן לקחת הביתה. כמו כן, בכול הנוגע לאימוץ לא ניתן להכיר את ההורים הביולוגיים, עובדה שעשויה להוסיף מגוון סימני שאלה להליך שגם כך אינו פשוט.

קווי דמיון

לצד מגוון הבדלים, גם ניתן למצוא קווים משיקים כאשר מתעורר הרצון להרחיב את המשפחה. כך למשל בשני המקרים יש להוכיח יכולות התפרנסות, יכולת להעניק יחס תומך ואוהב, מצב הבריאות של ההורים צריך להיות תקין, יש להוציא סכום גדול כאשר מבקשים לעבור את ההליך בחו”ל, יש להיות בעלי מוכנות נפשית תקינה וכדומה, כלומר בשני המקרים ישנה חשיבות יתרה לשמור על האינטרסים של הילד.

שנסכם?

לסיכום נציין שלהקים משפחה עשוי להיות מסע וכל ילד הוא ברכה, בין אם הוא אומץ או הגיח לעולם בזכות אם פונדקאית, בין אם הוא מחזיק בגנים שלנו ובין אם לא. הנקודה היא שכל אדם צריך לבחון מה נכון עבורו – בהתאם לצורך, יכולת, פעימות הלב והחלום, ועל כן כאשר מדובר במטרה כה קדושה כגון צירוף של ילד לתא המשפחתי, יש להכיר את האופציות, ולהבין שהשד הרבה פחות מפחיד ממה שחושבים, במיוחד כל עוד מקבלים סיוע מקצועי ומדברים עם אנשים שכבר עברו את התהליך.